תנ"ך על הפרק - דברים כב - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים כב

175 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת

לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֜ה לְכָל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה׃כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥יא עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים׃וְלָקַ֛ח אֲבִ֥יהנערהַֽנַּעֲרָ֖הוְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧יהנערהַֽנַּעֲרָ֛האֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃וְאָמַ֛ר אֲבִ֥יהנערהַֽנַּעַרָ֖האֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַּׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃וְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖יםלנערלַֽנַּעֲרָֽה׃וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָ֜האֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י יִהְיֶה֙נערנַעֲרָ֣הבְתוּלָ֔ה מְאֹרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ׃וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵתוּ֒ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָ֗העַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָה֙הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃ולנערוְלַֽנַּעֲרָה֙לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥יןלנערלַֽנַּעֲרָ֖החֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ההנערהַֽנַּעֲרָה֙הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ׃כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁנערנַעֲרָ֤הבְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ׃וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥יהנערהַֽנַּעֲרָ֖החֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
לא תראה את שור אחיך. כתב הרמב"ן לפי שנא' כי תפגע את שור אויבך או חמורו תועה וגו' הוסיף כאן לבאר לאמר נדחים כי תועה משמע שתעה מדרכו ויכול להטותו הדרך בלא עמל הוסיף כאן נדחים לומר אע"פ שברחו והרחיקו ממנו אתה צריך ליטפל בם ולכך אמר: ואם לא קרוב אחיך אליך. ואמר: וכן תעשה לחמורו. שהוא בהמה: וכן תעשה לשמלתו. אע"פ שאינה חביבה על בעליה כבעלי חיים ואין ההפסד בה מצוי כבהם שאיפשר שימותו: וכן תעשה לכל אבדת אחיך. מכל כלי ביתו אע"פ שאינם חביבים עליו כשמלתו אשר יכסה בה. ועוד דרשו רבותינו מזו הפרשה והיה עמך עד דרוש אחיך אותו רמז למה שאמרו להחזיר האבדה בסימנין פי' אותו אות שלו שיהי' ביד המוציאו עד שיבוא בעליו וידרוש האות והסימן שיש לו ואז יחזירנה: לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך. כתב הרמב"ן הוסיף במצות הטעינה להזהיר עליה במצות לא תעשה כי שם נאמר עזב תעזוב עמו מצות עשה. ועוד הוסיף נופלים בדרך כי שם נאמר רובץ תחת משאו ולא הזכיר שם רק החמור שדרכו לטעון משוי גדול ולרבוץ תחתיו. ואמר בכאן אחיך ושם אויבך ושונאך לומר תעשה עמו ושמור האחוה ותשכח השנאה: לא תקח האם על הבנים. כתב הרמב"ן הטעם בזו המצוה כמו אותו ואת בנו כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזר ולא נרחם. או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר שחיטה במין ההוא. והרמב"ם כתב במורה הנבוכים שטעם שלוח הקן ואותו ואת בנו שלא נשחוט הבן לעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה על זה ואין הפרש בין דאגת אדם ודאגת בהמה על בניהם. וכתב הרמב"ן וא"כ אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו אבל הכל הרחקה. ויותר נכון בעבור שלא נתאכזר: לא תזרע כרמך כלאים. כבר כתב שדך לא תזרע כלאים שיש במשמעותו כל מקום הנזרע והוסיף כאן: פן תקדש. לומר שאסור בהנאה: פן. פי' כמו כי וכן לא תגעו בו פן תמותון. אי נמי כמו פן ינכרו צרימו שפירושו שמא כלומר לא תזרע אותו כלאים שמא יצמח ויאסור עליך הכל כי אינן נאסרין אלא כמו ששנינו תבואה מתקדשת משתשרש וענבים משיעשו כפול הלבן. לא תלבש שעטנז. הוסיף לבאר שאינו רק בצמר ופשתים והזכיר לא תלבש שאין העליה אסורה אלא כדרך לבישה: כי יקח איש אשה. כתב הרמב"ן פי' הפרשה כאשר יקח איש אשה בלקוחי התורה שהן קידושי כסף ולאחר זמן בא אליה וטען שלא מצא לה בתולי' ובא להפסידה שהוא טוען שקדשה בחזקת בתולה וזנתה תחתיו ולפיכך אמר הכתוב ואם אמת היה הדבר וסקלוה שאם לא היתה ארוסה לא היתה נסקלת ולפי שכבר פירש שארוסה בסקילה ולא פנויה לא הוצרך לפרש ואם אמת היה הדבר שזינתה באירוסיה וברצונה וסקלוה ואמר ברמז כי נבלה עשתה בישראל לזנות בית אביה והנבלה היא שעשתה כן ברצונה ולזנות היינו שהיא ארוסה שזינתה מתחת בעלה כי פנוי' אינה נקראת זונה: ולקח אבי הנערה ואמה. כתב הרמב"ן מתחלה מזכיר שניהם ואחר כך האב לבדו ואמר אבי הנערה וגו' וחזר ואמר ופרשו השמלה בשניהם והטעם כי התביעה הזאת לאב לבדו היא שהקנס שלו אבל שיתף האם במעשה מפני שענין השמלה הנשים יתעסקו בו והם היודעות והבקיאו' בדמים וראוי לאם שתביא אותה לבד אבל טענת את בתי נתתי לאיש הזה לאב בלבד היא ואחר שיסדר האב טענותיו בב"ד יתפוש בשמלה אשר הביאה אשתו ויפרשו אותה שניהם לפני ב"ד והנה לא הוזכרה האם בפרשה ולא באה לב"ד כלל אלא מפני ענין השמלה: ופרשו השמלה. הרי זה משל מחוורין הדברים כשמלה. וכתב הרמב"ן וזהו למ"ד מוציא שם רע חייב אע"פ שלא בעל אבל למ"ד אינו חייב עד שיבעול דברים כפשטן השמלה אשר שכבו עליה בשעת מעשה והיא שחכמים קוראין לה סודר: וענשו אותו מאה כסף. כתב הרמב"ן כי המנהג לכתוב לבתולות מוהר נ' כסף וזה רצה להפסידה לכן ענשו הכתובה במאה כסף כי דרך התורה להעניש בכפל כענין שנים ישלם: ומתו גם שניהם. פירש"י גם לרבות הבאים מאחריהם. וכתב הרמב"ן לא הבינותי זו מה צריך לרבות שהרי לאו בתורה הוא מה לי ראשון ומה לי שני ושלישי ועוד היה לו לומר הבאים אחריו ובנוסחאות שלנו בספרי שניהם ולא העושים מעשה חידודין כשהוא אומר גם שניהם לרבות הבאים מאחוריהם והיא ביאה כדרכה ושלא כדרכה וריבה אותו הכתוב בכאן וכל העריות למדות זו מזו. ועל דרך הפשט גם שניהם האיש הפושע בחטא שהוא התובע והמפתה ועוש' המעש' וגם האשה והזכיר הכתוב בה ופירשו אחר כך גם שניהם האיש השוכב עם האשה והאשה. ובסיפרי האיש השוכב אע"פ שהיא קטנ' והאשה השוכבת אע"פ שנבעל' לקטן אם כן פירושו גם שניהם גם כל אחד מהם האיש או האשה המגיע מהם לחיוב: על דבר אשר לא צעקה בעיר. כתב הרמב"ן דיבר הכתוב בהווה דסתם עיר אם הית' צועקת היו לה מושיעים וה"ה בשדה אם יש לה מושיעים ולא צעק' חייבה וסתם שדה אין לה מושיעים וה"ה עיר אם אין לה מושיעים פטורה וכן נמי אם לא ידע' לזעוק וראינו שהית' בוכה ונלחמת עמו להמלט ממנו פשיטא שהיא פטור' דאנוסה היא: על דבר אשר ענה את אשת רעהו. כתב הרמב"ן אע"פ שאינו נקרא עינוי אלא השוכב באונס וזו מזנה לרצון מאחר שהיא חייבת אבל ענין הכתוב כאשר נראה שהאיש אוחז אותה ושוכב עמה נדון האש' כמתרצה בעבור שהית' יכולה להוושע ממנו ונתשוב האיש כמענ' אותה כי לא פיתה ולא דיבר על לבה להשמע אליו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך